חלומות מתגשמים


מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ליווה אותי אותו חלום. לנדוד בעולם. לראות נופים, לפגוש אנשים, לטעום טעמים. עשיתי כמו ״כולם״ את הטיול אחרי הצבא, שנה של מסעות לארצות רחוקות ומופלאות. זה לא סיפק את ה״יצר״ זה רק פתח לי את התיאבון. מאז בין חתונה, לימודים, אימהות, ניהול הסטודיו, לימוד ב״גורן והחיים בכלל, אני עדיין מוצאת את עצמי ״בורחת״ להזיות על הטיולים שהיו וטיולים שיהיו… כל מי שמכיר אותי טוב, יודע שהדבר הזה הוא חלק מהחיים שלי. עם השנים כנראה ש״הדבקתי״ גם את דרור (בנזוגי). כמו כל משפחה בארץ, גם אנחנו מתמודדים עם מרוץ החיים…שלעיתים מתיש ומוריד את הפוקוס מהדברים החשובים באמת. בכל כמה שנים כשבנזוגי (: בין עבודות, אני מעלה בחצי הלצה, או שלא, את האפשרות שנקח את הבנות ותיקי גב ונצא לעולם לזמן ארוך.. בדרך כלל אחרי שיושבים ובודקים את האופציות שלנו, אנחנו מגיעים למסקנה שעכשיו זה לא הזמן כי צריך לסיים משכנתא, לשפץ את הבית, לשלם על טיפול אורטודנטי, ועוד מלא סיבות ותרוצים, של זוג הורים אחראים שחושבים על טובת משפחתם. וכך כל פעם נכנסנו שוב למרוץ.


ואז, נפתח חלון ההזדמניות. זה שנפתח לזמן מוגבל. אנחנו בדרך כלל לא ממש ספונטניים, אבל ההזדמנות היתה כל כך ברורה. כמו נבוט 5 קילו בראש. החלטנו ללכת על זה, לצאת למסע משפחתי חוצה יבשות ואוקיאנוסים. לחוות חוויות ובעיקר להיות יחד. לא תוך כדי ריצה להשיג עוד משהוא שצריך. פשוט לעצור את הזמן עד כמה שניתן. הבנות שלנו כבר נערות הן כבר לא הילדות הקטנות שהיו. הן משתנות. אני רוצה להכיר את מי שהן הופכות להיות. להיות קשובה להן. רוצה שהן יראו ויכירו את אמא שלהן לא רק מאחורי המחשב בסטודיו, במטבח או נוזפת שהן הרבה מול המחשב. אני חולמת להיות עם דרור במקומות קסומים, לחוות יחד משהו שונה ממה שהכרנו ב-19 שנה האחרונות. פשוט לשחרר את הלחץ.. לשנות כיוון. זה לא היה קל אבל היה ברור שהולכים על זה. שהכל הבשיל ואם לא ניקח את ההזדמנות זה כבל לא יקרה. אנחנו נכנסים שוב ללופ לאיזה חמש שנים ואז בת אחת בצבא ושנייה בי״א. אפשר לגנוז את החלום במתכונת הזאת.


את השורות האלו אני כותבת מהאי קו פהנגן שבתאילנד. אנחנו כבר 18 יום במסע שלנו. יצאנו מהארץ ב- 15.1.15 (איזה תאריך נאה?) בטיסה בשני חלקים. עצירה בטשקנט שבאוזבקיסטאן. שדה התעופה בטשקנט היה לא גדול ומלא באנשים עם פרצופים מעניינים. אוזבקים גבוהים עם תוי פנים כמעט אסקימואים בעלי עיניים מלוכסנות ועצמות לחיים גבוהות במגבעות פרווה אוחזים שקיות גדולות ובתוכן ככרות לחם עגולים ושטוחים, שנראו נהדר. משם עלינו לטיסה ועזבנו מאחורינו את החורף.


- איריס -

#דרורגורדון #איריסגורדון #טיול #לטיילעםהילדים #בנגקוק #משפחתגורדון